بروفيسور الشركات الناشئة: لماذا يمكن ان يترك بروفيسور التعليم الأكاديمي ويتجة لاقامة شركة ناشئة ؟

بروفيسور الشركات الناشئة: لماذا يمكن ان يترك بروفيسور التعليم الأكاديمي ويتجة لاقامة شركة ناشئة ؟

أسس أربعة أساتذة شركة للحوسبة، قام 2 بتأسيس شركة بودتيك وشركتين ناشئتين أخريين للعمليات الروبوتية. ما الذي يجعل كبار أعضاء هيئة التدريس ينزلون، ولو جزئيًا، من البرج العاجي المدلل، ويشمرون عن سواعدهم وينخرطون في التنمية وريادة الأعمال؟

هذا المقال بالتعاون مع Geektime

פרופסור אקזיט: מה גורם לפרופסורים לעזוב את האקדמיה ולהקים סטארטאפים?

ארבעה פרופסורים הקימו חברת מחשוב קוונטי; 2 הקימו חברת פודטק ועוד 2 סטארטאפ לניתוחים רובוטיים. מה גורם לאנשי סגל בכיר לרדת, ולו חלקית, ממגדל השן המפנק, להפשיל שרוולים ולעסוק בפיתוח ויזמות?

אחת הבעיות שהעסיקו מוסדות אקדמיים בעבר הייתה נהירה של סגל אקדמי בכיר לתעשיית ההייטק בעקבות ההזדמנויות והכסף הגדול. היום אנו עדים לשינוי במגמה: המוסדות האקדמיים מייחסים חשיבות רבה לחברות המסחור שלהן והן מפעילות מערכת אינטנסיבית לקידום פעילויות בעלות פוטנציאל עסקי.

למעשה, הגופים האחראיים על פיתוח טכנולוגיות ומכירתן במוסדות האקדמיים בישראל היו מעורבים  הרבה יותר בשנים האחרונות בהקמת סטרטאפים בתוך הקמפוסים. בשנים 2019-20, לדוגמה, הן היו מעורבות על פי הלמ"ס בהקמתם של 75 סטרטאפים בכל אחת מהשנים, לעומת 56, 39 ו-34 בהתאמה בשלוש השנים שלפניהן. כל זה בזמן שמאזן חברות הסטארטאפ החדשות בישראל נמצא דווקא במגמת ירידה.

למעשה, אנו עדים ליותר ויותר לפרופסורים המבינים את הפוטנציאל הטמון במחקרים ובפיתוחים שלהם ומגייסים זה את זה להרפתקה החדשה בחברות המסחור. דוגמא מצוינת לכך היא חברת קדמה, המפתחת מערכת הפעלה למחשוב קוונטי, בה עובדים זה לצד זה 4 פרופסורים. גם חברת קורדיגייד, המפתחת טכנולוגיית AI לשיפור הליכי צנתורים ידניים ורובוטיים ללב ולמוח, בה עובדים 2 פרופסורים, או חברת החלב המתורבת אימג'נדיירי (Imagindairy), שעלתה לאחרונה לכותרות לאחר שגייסה 13 מיליון דולר ב-Seed, ועובדים בה 2 פרופסורים המכהנים במקביל במשרות באקדמיה.

התופעה חוצה את כלל האוניברסיטאות והמכללות: מנהלי חברות המסחור בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ואף בעברית מציינים כי יותר חברי סגל אקדמי לוקחים חלק פעיל בהקמת חברות הייטק. רק בשנת 2021, שלושה פרופסורים באוניברסיטת בר אילן ועוד שלושה באוניברסיטת בן גוריון הקימו חברות סטארטאפ.

חשוב להבין, פרופסור הוא מינוי לכל החיים, הוא אינו תואר המושג בלימודים אלא הקידום נבחן בעיקר על סמך כמות המאמרים שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים, הציטוטים שלהם וקבלת מענקי מחקר ופרסים באמצעות פרסום מחקרים ועבודות אקדמיות. מדובר בתפקיד בשכר לא רע, המחייב שעות לימוד ועיסוק במחקר לפי עניין אישי בלבד. ועדין, כשהנוהל המקובל באקדמיה הוא לצאת לחל"ת במקרה של תפקיד ניהולי שהינו מעבר ליום בשבוע – לא מעט פרופסורים בוחרים באפשרות זו.

אז מדוע רבים מהם החליטו לרדת, ולו חלקית, ממגדל השן המפנק, להפשיל שרוולים ולעסוק בפיתוח ויזמות?

ראשית, קל יותר היום להשיג מימון לחברות סטארטאפ, אפילו לטכנולוגיות עמוקות ורבות סיכון כמו משאבי חלל ומטא-חומרים. גם רשות החדשנות הגבירה את סך המענקים בקרנות המחקר האקדמאי היישומי עם 185 מענקים לחוקרים רק ב-2021.

סיבה נוספת היא כנראה גם שינוי החשיבה בוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שיזמה את הקמת מרכזי היזמות ומעודדת מסחור במודל התקצוב החדש של האוניברסיטאות, שיכנס לתוקף בעוד שנה. וכמובן, תמיד ניתן לתלות את הסיבה בטבע האדם. קשה יותר למדענים להמשיך לשבת ולראות את ההייטקיסטים מתעשרים בזמן שהם עובדים ויוצרים ידע עמוק אך לא נהנים מהשגשוג האדיר שהוא מנת חלקם של עובדי ההייטק. אמנם תמיד ימצאו אלו שמקדישים את חייהם לפיתוח טכנולוגיה עתידית ולא ליישומים חדשניים בטכנולוגיה קיימת, אבל, אם ניתן להנות משני העולמות, מדוע לא?

חשוב לומר, כי סך התמלוגים של חברות המסחור באקדמיה נמצא בירידה בשנים האחרונות. חברות המסחור לא עשו את האבולוציה שעשה שאר השוק: הן התרגלו למכור מהר את הידע, בעוד הוא אינו בשל דיו, ולא הסתכנו בלהמתין לתמלוגי המכירות שיגיעו, אם בכלל, בעוד שנים רבות. עתה, חברות המסחור לצד החוקרים הראשיים קופצים יד ביד אל המים הקרים של היזמות וניהול חברות הסטארטאפ, בדיוק בעיתוי שבו סביבת החדשנות הישראלית משוועת לבסיס החדש שיצמיח את היוניקורנים הבאים בעוד מספר שנים.

למדינת ישראל המגמה הזאת נכונה וחשובה: על המדינה לגלות גמישות לאור העלייה בהקמת חברות באקדמיה לצד הירידה בהקמת חברות סטארטאפ במגזר הפרטי. ראשית, משרה היברידית תאפשר לחוקר ראשי באקדמיה להקדיש עד מחצית מזמנו בחברות סטארטאפ ולקדם אותם כל עוד הוא עומד במשימות מוגדרות היטב של מחקר בסיסי מצוין, ליווי וחניכה של סטודנטים ולימוד.

שנית, על המדינה להכווין את הרעיונות החדשים שנולדים באקדמיה לחברות יציבות – אם בעזרת תוכניות ייעודיות של רשות החדשנות למחקר יישומי, לקראת בניית חברת סטארטאפ בחממה או באמצעות מסלול עצמאי בעזרת קרן המחקר והפיתוח. ומעל הכל, זה יאפשר לשמור על כוח אדם חשוב וטוב באקדמיה (ובארץ) – דבר שהוא אינו מובן מאליו כלל.